לרגל יום הדחיינות: מספיק עם זה!

אצל ישראלים וישראליות, במיוחד אלה שתופעת הדחיינות לא זרה להם, התקופה שלפני החגים היא התקופה המאושרת ביותר בשנה. סוף סוף יש לכל דחיין ודחיינית את הסיבה האולטימטיבית לדחות את הקץ, ואין שיחה שבה הסיבה הזו לא תזכה להנהון של הבנה והסכמה. הרי החגים ממש בפתח – יש קניות לעשות (גם אם מדובר ברווק ערירי), מלא ימי חופש (גם אם מדובר ברופאה בחדר מיון, שאין לה יום חופש אחד), אין מסגרות לילדים (הילדים שלו כבר אחרי צבא). 'אחרי החגים' הוא הביטוי המשומש ביותר בתקופה המדוברת, בעיקר בקרב דחיינים סדרתיים, שביננו מדובר בהמון… המון א.נשים.

הצקצוק הפנימי של הדחיין הממוצע

זר לא יבין זאת.
מדובר בתופעה בלתי נסבלת, אבל גם בלתי נשלטת. ההתמודדות עם דחיינות היא יומיומית, שלא לומר על בסיס שעתי. אם אתם סובלים מהפרעות קשב וריכוז, מדכאון או מחרדות, יש להניח שאתם חיים גבוה על סולם הדחיינות. אבל אתם לא לבד. הטענה הגורפת היום היא כי 95% מבני האדם בעולם המערבי, באלף השלישי, יוגדרו כדחיינים, לפחות בשלב מסוים בחייהם.
אם אתם מהמצקצקים, אתם עשויים לגלות בהמשך הכתבה הזו שבסולם הדחיינות, אתם לא בהכרח מדורגים בתחתיתו.

מסתבר שדחיינות היא מונח פסיכולוגי. בלועזית שמה procrastination (פירוש המילה CRAS בלועזית הוא מחר). בהגדרה, הדחיינות היא נטייה לדחות מטלות ללא סיבה נראית לעין, נגד ההגיון הבריא ונגד כל אינטרס אישי ברור, בדרך כלל מתוך הבנה ברורה, שהדחייה מזיקה. במילים אחרות: הספר האהוב על הדחיינית הממוצעת הוא ספר התירוצים. ככל שהסבל שלו גדול, הדחיין חי תחת נטל ההתמודדות עם הפיתוי האינסופי לדחות למחר, לסוף השבוע, לאחרי החג, לכשיסתדר.

כ-40% מהסטודנטים לתואר ראשון, מושכים את התואר הרבה יותר מ-3 שנים, רק בגלל דחיינות. כמעט כל אחד כזה שתדברו איתו, חווה תסכול וסבל בל יתואר, שמסב לו בעיקר הקול הפנימי הצקצקני הזה: למה את לא יכולה לסיים את המשימות שלך ואז להתפנות לדברים אחרים? לא נמאס לך לדחות דברים? בסוף יפטרו אותך, בסוף לא יישארו לך חברים, בסוף אף אחד לא יחכה לך.

ואיפה טמונה הבעיה האמיתית? ובכן, יש כמה כאלה.
הבעיה הראשונה במעלה היא חוסר דחייה בדבר היחידי שכדאי היה לדחות: סיפוקים.
הדחיין הממוצע מתקשה לדחות הצעה לארוחת צהריים עם חבר ואיכשהו בונה לעצמו משנה סדורה של לוח הזמנים ההדוק שימיט על עצמו לאחר הארוחה, כדי להצדיק את הבחירה בה על פני מילוי המטלה הדחופה יותר. כל דחיינית מכירה את הרגע שבו היא נאלצת לבחור בין שעה בחדר כושר לבין שעת שינה. זו שתצליח לדחות את שעת השינה, תזכה לכינוי אשת הברזל. תכלס אין הבדל בין דחיית מטלות לדחיית קבלת החלטות או מימושן, בין דחיית פגישות לדחיית סידורים. הבעיה תמיד מתחילה בדברים ש"צריך" לעשות, ולא בדברים שעשייתם מסבה עונג והנאה.
גם דחיינים קשים ברוב המקרים לא ידחו עיסוי, חופשה או רכישה של משהו שהם רוצים במיוחד.לכן מדובר בתופעה רגשית בעיקרה.

הביצה והתרנגולת של הדחיינית הממוצעת

בעיות שנגזרות כתוצאה מחוסר דחיית הסיפוקים, המוביל לדחיינות, הן בין השאר:
• סדר עדיפויות לא תואם צרכים ומטלות
• הבחנה חלקית או חסרה בין עיקר לטפל
• ניהול זמן לקוי
• נטייה לאחר
• חוסר מוטיבציה
• אימפולסיביות
• תסמונת הדקה ה-90
• קבלת החלטות לא ריאליות
• הימנעות

בפועל, מרבית הדחייניות סובלות מדימוי עצמי נמוך ומרמת סטרס גבוהה. למה? פשוט. כי הן מבלות זמן רב בנסיון ליישב בין כל מה שבא להן לעשות למה שהן צריכות לעשות, בדרך כלל ללא הצלחה יתרה, ובלהסביר למה הן מאחרות, להבטיח לעמוד בדד ליין ולהמציא סיבות למה זה לא קרה, להלקות את עצמן על הכשלון ביישום ההחלטה לעמוד הפעם בזמנים.
מעגל הקסמים הנצחי של הרצון העז לעמוד בזמנים, ההחלטה לפתוח דף חדש והקושי להתמיד בשינוי, מקבעת תחושה קשה של חוסר יכולת, שמובילה לדימוי העצמי הנמוך והפחד להיכשל שוב. וחוזר חלילה…
כל דיאטה שהחלטת להתחיל ולא הצלחת להתמיד בה יותר עד הצהריים, כל פרוייקט שדחית את התחלתו עד שפספסת אותו, כל שיחה שדחית עד שנגרם נזק בלתי הפיך, כולם חלק מהמארג הפנימי המאפיין את כל מי שנוטה לדחיינות, הכולל בתוכו סדרות סדרות של עיכובים, של איחורים, של הזדמנויות שהולכות לאיבוד, של פחדים, של חרטות ושל סערות פנימיות אינסופיות.

אז איך הופכים את הקערה הדחיינית על פיה?

לא בטוח ששינוי מהקצה אל הקצה אפשרי, בוודאי לא בזמן קצר, אבל יש שלל דרכים, שמתאימות לשלל טיפוסים, שעם קצת רצון וקצת יכולת, פיל יכול להפוך לתרנגולת.
חילקנו את הפתרונות שהבאנו כאן, לפי טיפוסים, בתקווה שזה יעזור לך לאמץ את הפתרון המתאים לך.
אז פתרונות אפשריים להקלה על דחיינות, מ-ת-ח-י-ל-י-ם.

לטיפוס העסקי – טיים בלוקינג

זוהי שיטה מהעולם העסקי, הדוגלת בחלוקת היום ליחידות זמן המוקדשות למשימות. למשל, 25 דקות לכתיבת הצעת מחיר שצריכה לצאת. ביחידת הזמן הזו, כל הפרעה אפשרית מנוטרלת – הטלפון עובר למצב שקט, התראות הוואטסאפ ווב כבויות וכך הלאה לגבי כל הפרעה אחרת שעלולה לצוץ. הנחת העבודה היא שיחידת זמן קצרה היא משהו שכל אחד יכול להחזיק מעמד ללא הסחות דעת, ואם מחלקים את הזמן ליחידות כאלה, אין חשש להחמיץ שיחות, להגיע למשימות אחרות או סתם לשתות קפה.

לטיפוס הרציונאלי – CBT

טיפול קוגנטיבי-התנהגותי נמצא כיעיל מאד בטיפול בדחיינות. הטיפול מתמקד בהגדרת מטרות, אימוץ כלים חדשים להתמודדות עם הסחות דעת וקבלת תגמול חיובי על הצלחות.

לטיפוס המוצף – TO DO LIST

אנשים רבים מסתובבים בתחושה של הצפה – הם מרגישים שיש להם הרבה יותר דברים לעשות משהם מסוגלים לזכור או לבצע. הרבה פעמים מדובר באנשים המתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז ו/או וויסות רגשי.
אחת הדרכים הטובה ביותר להתמודד עם ההצפה היא לערוך רשימות של מטלות – יומיות, שבועיות ואפילו חודשיות, שיעזרו לכם למפות את מצב המשימות שאתם עומדים מולו.

לטיפוס הרגשי – סביבת עבודה תואמת

השליטה בסביבת העבודה שלך מאפשרת לך תחושת שליטה גדולה יותר בעצמך. הכוונה היא לסביבה מסודרת, שקטה, עם אווירה נעימה, כמו מוזיקת רקע ותאורה חמה. כל אלה מעודדים התכנסות וריכוז ומאפשרים לך להגביר את מידת היעילות.

לטיפוס הפרפקציוניסט – שיטת קאיזן

קאיזן היא שיטה המעודדת שינויים באמצעות צעדים קטנים מאד, עד כדי בלתי נראים. על פי שיטה זו, שינויים גדולים ודרמטיים סותרים את הנטייה האנושית האבולוציונית, לעמוד במקום כדי לשרוד. לאט לאט זה מהר מהר על פי הקאיזן, והשיטה הזו מתאימה במיוחד למי שמתקשה מאד לחולל ולהתמיד בשינויים.

למרות כל מה שנאמר פה, כמו בכל דבר יש טוב ורע, וגם לדחיינות יש צדדים חיוביים.
אם להתייחס ללארי קים כאל אוטוריטה, הדחיינים למעשה אוכלים את העוגה ומשאירים אותה שלמה. המבנה ההתנהגותי שלהם איפשר להם לבנות דפוס פעולה פרודוקטיבי המבוסס על לחץ ואדרנלין, וכך הם יכולים להימנע מבחירה בין מה צריך לעשות למה מהנה לעשות, ולהצליח לעשות גם וגם. קים מציין נקודה נוספת מעוררת מחשבה – שלדחייה יש אפקט של הבשלת התנאים. כשדוחים משימה, היא אמנם לא מבוצעת בפועל, אבל התנאים לקראת ביצועה מבשילים, ומאפשרים הגעה אליה ברמת עיבוד רגשי גבוה יותר ומוכנות נפשית גדולה יותר.

יש לנו עוד המון מה לומר בנושא, אבל החלטנו לדחות את זה לפעם הבאה 🙂