בשבחם של שינויים

מאת: יורם שיפר

מי אמר ולמה? "הדבר הקבוע ביותר הוא השינוי"

קומקום חשמלי למי שצעק הרקליטוס.

אכן היה זה הרקליטוס, הפילוסוף היווני, שהאמין ששינויים הם מהות הקיום כולו, וכי הכל נמצא בתנועה מתמדת תמיד. גם המשפט המפורסם "לעולם לא תוכל להיכנס לאותו נהר פעמיים", הוא של הרקליטוס ידידנו, והציטוט הזה מחזק את התפיסה כי הכל נמצא בתנועה, כך שהנהר לא יכול להיות אותו נהר שבריר שנייה לאחר שנכנסת אליו, ואפילו הנכנס אליו אינו אותו אדם שניה לאחר מכן.

עכשיו עם יד הלב – כמה באמת היינו ששים אלי שינוי מבלי שזה היה נכפה עלינו חדשות לבקרים? ובכפייה הכוונה לאו דווקא לאיזה משבר קולוסאלי שפירק את חיינו, אלא אפילו לרצון בסיסי להתפתח, להרוויח יותר, להתחדש, לזכות בתשומת לב, להתרגש.

עידן חסר מנוחה

כל שנה שעוברת נדמה שהעולם עוד יותר חסר מנוחה, תזזיתי, משתנה ועושה שמיניות באוויר. הקטע הוא שהישרדותית אנחנו דווקא לגמרי לא בנויים לשינויים. מרבית בני האדם (חוץ ממך כמובן) היו מוכנים לתפור את עצמם לספה, לחתום על סיפור כתוב מראש ולוותר על כל הפתעה ולו רק כדי לוותר על ההפתעות הפחות נעימות.
ככל שהעולם חסר מנוחה, אנחנו נדרשים להאיץ את הקצב, ובהיעדר כלים לחולל שינויים מהירים, אנחנו נשרכים מאחור מתוסכלים, בתחושה מתמדת של חוסר ערך וכשלון. אנחנו עושים עוד סדנא ועוד סדנא בתקווה שנמצא את הסוד למהפיכה מהירה. קוראים עוד ספר שמבטיח לנו את סוד ההצלחה בשלושה צעדים, וטסים לקצה העולם כדי לצפות במנטורים שעשו את זה בגדול ועכשיו מלמדים את כל בעלי העסקים איך לעשות את זה בעצמם.
התוצאה – עלייה מתמדת ברף הדכאון והחרדות, בצריכת נוגדי דכאון, סמים קלים שעוזרים לתחושת הפי הפי וסמים קשים שעוזרים לפתור את הבעיה שהסמים הקלים יצרו. אנו קונים יותר, נכנסים לחובות, שמים דגש על מראית עין, הכל כדי להראות לעולם שאנחנו הרבה יותר מסופקים מכפי שאנחנו באמת.

אז איך בכל זאת מחוללים שינויים?

ולמרות הכל, אנשים משנים ומשתנים. אז איך זה בכל זאת קורה?
אז לא להכל יש לנו תשובה, למרות שלרוב נדמה לנו שכן. אבל מה שאנחנו כן יודעים כבר, הוא שהתמדה, עקביות ודבקות במטרה הם המפתח כמעט להכל. משפט מפורסם של ברוס לי (סתם, האמת שהוא לא כזה מפורסם אבל הוא ממחיש את מה שאנחנו מנסים לומר): “אני לא מפחד מאדם שהתאמן על 10,000 בעיטות פעם אחת, אלא מאדם שהתאמן על בעיטה אחת 10,000 פעמים”.

אבל לצד העובדה ההישרדותית שאנחנו לא בנויים לשינויים, יש עוד עובדה – שמרבית בני האדם לא אוהבים לעבוד קשה מדי בשביל זה. הגיוני בסך הכל. הם גם לא רוצים להשתנות והם גם צריכים לעבוד בשביל זה? אבל מה, אלה שמתמידים ולא מוותרים, קמים כשהם נופלים וממשיכים כשהם מאבדים תחושת ערך עצמי, הם אלה שזוכים לספר בסוף איך הם עשו את זה.

שיטת קאיזן היא אחת מהשיטות הכי מצליחות לחולל שינויים במאה האחרונה, והיא שיטה הדוגלת בשינויים מאד איטיים. כמעט בלתי נראים. למה? כי שינויים קטנים עוקפים את המנגנון האנושי ההישרדותי להתנגד לשינוי. והנה חזרנו לנקודת ההתחלה.

אז מה הקשר בין שינויים לבין עסקים?

בהכללה גסה זה לא יהיה הימור גדול מדי להניח שאף אחד עוד לא הצליח לפתח עסק מצליח מבלי לעשות שינויים. בעצמו, בחייו, בתפיסת עולמו ובאורח חייו. ניהול עסק דורש שינויים כל הזמן, ומי שלא קשוב לשינויים בחוץ לא יכול לחולל שינויים מבפנים, ובלעדיהם נוצרת סטגנציה. עסק תקוע הוא עסק מת.
אף אחד לא יכול להתקדם מבלי לעשות שינויים, קטנים כגדולים, ואין יוצא מן הכלל בעניין הזה.

על זה נבנה כל רעיון היציאה מאזור הנוחות. זה לא בגלל שכל כך נוח להיות תקוע, אבל הרבה יותר מאיים לעשות שינוי.

ומכיוון שאנחנו חובבי ציטוטים ידועים, נסיים בציטוט רלוונטי:

"אף אחד לא קם בוקר אחד עם חזון ומממש אותו. הדרך לשינוי היא ארוכה ורצופה במהמורות" ~ קרלו שטרנגר